בית המשפט המחוזי בירושלים קבע אתמול שבכל הנוגע להחלטות הומניטריות, מוטלת חובה הנמקה מוגברת על שר הפנים והוועדה ההומניטרית. השופט רון קבע שחובה מוגברת זו נובעת מכך שלשר ולוועדה הוקנה שיקול דעת רחב במיוחד לצורך הפעלת המעמד ההומניטרי, והם אינם פועלים מכוח קריטריונים קבועים, ברורים וידועים. קביעת השופט אמנם התייחסה לוועדה ההומינטרית מכח הוראת השעה, אך הם יפים ורלוונטים גם לוועדה ההומינטרית “הכללית” ולמעשה, לכל רשות שלטונית אשר מקבלת החלטות שלא לפי קריטריונים ונהלים.
לגופו של עניין, קבע השופט שכיוון שהחלטת הוועדה לא התייחסה למלוא השיקולים שהעליתי בשם המשפחה בבקשה, וכיוון שהוועדה לא ערכה ראיון למבקשת המעמד – תושבת שטחים במקור, נפגעת עבירות המתנה, פגועת נפש נכה, עליה לבחון את הבקשה שנית.
לצד האכזבה מכך שבית המשפט נמנע מלהכריע לגופו של עניין (ובכך לחסוך שנה שביעית(!) של הליכים), בכל זאת אני מתנחמת בעובדה שהדלת לא נסגרה וזכינו להלחם יום נוסף על מעמד האשה לטובת המשפחה כולה.
עת”מ 13815-08-19 פלונים נ’ שר הפנים (25.12.19)
פוסט קודם בעניין המשפחה – כאן
Share your thoughts