נפגעי עבירה זוכים בעשורים האחרונים ליותר ויותר הכרה במקומם הייחודי בהליכים הפליליים. הם אינם צדדים להליך אך מושפעים ממנו דרמטית. הם אינם בעלי דין, אך ההליך עוסק בהם ומדבר עליהם בצורה שמשליכה על מצבם לעתים לא פחות מאשר על מצבו של הנאשם. אולם פרט לקפיצה המשמעותית בתחילת שנות האלפיים, עם חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה בשנת 2001, לרוב ההתקדמות בזכויות הנפגעים נעשית טיפין טיפין, עקב בצד אגודל.
ההתקדמות בהגנה על זכויות נפגעי העבירה אינה מושגת רק בהליך הפלילי עצמו או בעתירות המתייחסות אליו קונקרטית. לעתים ההתקדמות מושגת “דרך הכיס”, לאחר שההליך הפלילי הסתיים ולכאורה נותר מאחור. במקרה כזה טיפלתי בשנים האחרונות, ולאחרונה הגיע לכדי סיום.
לפני מספר שנים נרצח אדם, ובתיק החקירה נכללו ראיות רגישות על הרצח, כדרכם של מקרים כואבים כאלה. למעשה, הראיות היו כה רגישות שבמשטרה המליצו לאלמנתו של המנוח לחזור בה מבקשתה לעיין בהן – וכך היא עשתה. למרבה התדהמה, ביום מתן גזר הדין גילתה המשפחה כי הראיות הרגישות פורסמו בתקשורת, ככל הנראה לאחר שנמסרו לכתב על ידי הסניגור שייצג את הרוצח.
בצעד אמיץ וחריג הגישה המשפחה תביעה נגד המדינה, ודרשה פיצוי בגין אחריותה לכך שבפרקליטות ובמשטרה לא דאגו להבטיח שהראיות יישמרו מכל משמר, וישמשו לצורך הרשעת הרוצח וניהול הגנתו בלבד.
אכן, בחוק זכויות נפגעי המדינה “דאגה” המדינה להגן על עצמה מפני אחריות נזיקית כתוצאה מאי הגנה על קיום מי מהזכויות המנויות בחוק. אך המשמעות היא לא שהמדינה, בין אם בכובעה כמשטרה, כפרקליטות או כרגולטורית על החומר שנמסר לסניגורים, יכולה לפעול באופן רשלני וללא כל סטנדרטים בסיסיים של הפעלת שיקול דעת.
ואכן, בעקבות הליך גישור ממושך הסכימה בסופו של דבר המדינה לפצות את המשפחה, פיצוי בו נשאו שווה בשווה הפרקליטות והמשטרה. ניתן לקוות שתשלום הפיצוי החריג, אף שניתן במסגרת הסכם פשרה ולא בפסק דין, ישמש תזכורת לרשויות האכיפה, ובעיקר לשוטרים ולעורכי הדין הפועלים בשמן, בנוגע לזהירות היתרה שצריך לנהוג בראיות הנוגעות לנפגעי העבירה. לא ניתן להשתמש בראיות כאלה כביכול היו דוח פעולה, תדפיס חשבון בנק או תיעוד של הנאשם עצמו. נפגעי העבירה, מעבר להיות עדים פונטנציאלים שעשויים לסייע בהשגת הרשעה, הם קודם כל וראשית לכל מי שנאלצים להמשיך ולהתמודד עם השלכות העבירה. על המשטרה והפרקליטות מוטלת חובה מוסרית, אך לא פחות מכך – יש להם אינטרס פרגמטי, להבטיח שההליך הפלילי לא יערים קשיים נוספים, לא יפגע בפרטיות ולא יגביר את הנזק עמו מתמודד נפגע שוד, אונס או עבירות אלימות קשות אף יותר.
Share your thoughts