נברניות פסיקה מכירות את הנוהל: את שוקעת לתומך בפסק דין, מוצאת פיסקה רלוונטית שתומכת בטענתך ואז פוצחת במסע הארוך במעלה המסך בניסיון להזכר את פסק דינו של מי מהשופטים המכובדים את בעצם קוראת.
המזל הוא שיש טקסטים שלא באמת צריך לבדוק. באחד הימים בעודי שקועה בבג”צ עזרא נגד שר הדתות[1], הגעתי אל הפיסקה הבאה:

ואולם בפרשת רשות שדות התעופה הרחיב חברי השופט זמיר – הרחיב, העמיק והגביה – בבנותו מערכת לתלפיות, מערכת שכל העובר על פניה ישתומם ויספוק כפיו בקנאה, קנאה מאלו קנאות המרבות חוכמה. לולא אמר השופט זמיר דברים שאמר, אמרתים אנוכי; ומשאמר מה שאמר – אשית את שתי ידיי על דבריו. לא אחזור על דברי חברי – תפוחי-זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אופניו – שמא אפרום את הרקמה המפוארת.

כאמור, יש טקסטים שלא צריך לחפש מי כתב אותם.

תודה לך השופט מישאל חשין, על שחסכת 47 שניות יקרות מחיי.

[1]בג”צ 97 / 5290 עזרא – תנועת הנוער החרדי לאומי בא”י נ’ השר לענייני דתות נא (5) 410