לפני מספר ימים הגעתי ליחידת ה- RSD (היחידה במשרד הפנים המטפלת במבקשי ומבקשות מקלט) עם מבקש מקלט[1] שהגיע מאחת ממדינות אפריקה לראיון לצורך בחינת בקשתו. במשך מספר שעות נדרש אותו אדם (נקרא לו ק’ כמחווה, אף כי איננו אזרח כאן) לענות על שאלות שונות ומשונות חלקן רלוונטיות יותר וחלקן, איך לומר, רלוונטיות מעט פחות. בין השאר סיפר ק’ כי זכה לאיומים בארצו בשל השתייכותו הפוליטית. האם פנית למשטרה? שאל המראיין. כן, אישר ק’. אכן פניתי למשטרה. כיצד פנית למשטרה? המשיך המראיין. התקשרתי לאחר שהגיעו לאיים עלי בביתי, הסביר ק’. ומה קרה? הקשה המראיין. כלום. אמר ק’. כלום לא קרה. נאמר לי לנעול את הדלתות ולא להכניס איש. כאן פצח המראיין בסיפור ארוך ונרגש כיצד גם הוא עצמו, בישראל!, התקשר פעם למשטרה ולא נענה ולכן הלך לתחנה להגיש תלונה ישירות. אכן, המסקנה היא שאם אדם לא ניגש למשטרה להגיש תלונה, הרי שלא חש בסכנה. ואם לא חש בסכנה, ודאי שאיננו נדרש להגנה בארץ זרה.

ק’ השיב שבאמת, גם הוא הגיע לאותה מסקנה ולכן הלך לתחנת המשטרה המקומית להגיש תלונה, אך בהגיעו הובהר לו שאין מה לעשות ומשכך סב על עקבותיו וחזר אל ביתו מבלי שהגיש תלונה פורמלית. או אז עצר המראיין ושאל בלי למצמץ: והיכן האישור על אי הגשת התלונה?

וכך גיליתי שבמשרד הפנים מצפים לא רק שתציג ראיות על מה שעשית אלא גם ראיות על מה שלא עשית. אכן, אין ספק שעל כל אדם סביר ובר דעת לשאת עמו בעת שהוא עוזב את ארצו לא רק דרכון ותעודת לידה, אלא גם אישור משטרתי על כך שלא האמין מספיק במשטרה המקומית כדי להגיש תלונה על הסיבות בגללן עזב את ארצו מלכתחילה, וזאת כדי שיוכל שנים מאוחר יותר, לגרום לדבריו להיות אמינים.

מי אמר שלא לומדים בכל יום משהו חדש?

(בהערת אגב, להערכתי הבלתי מבוססת, לו היה אומר ק’ שהגיש תלונה היו ממהרים במשרד הפנים לראות בכך אינדיקציה לאמון שהוא נותן במשטרה המקומית שתגן עליו ובמקרה כזו, נו מה? ברור שאין חשש אמיתי מפגיעה ואין צורך להעניק מקלט. ולו היה מגדיל ומציג פתקית בת שבע שנים, היה תוהה המראיין איך זה שאדם הנס על נפשו ממדינה אפריקאית לא-נורא-מסודרת חושב לקחת עמו דווקא נייר חסר חשיבות כזה, דבר המעיד בבירור על כך שהוא לא באמת מבקש מקלט, שתכנן את הכל מראש ובמקרה כזה – ודאי ו-ודאי שאין להעניק לו מקלט.  ועל כך כבר תנו חכמינו – אבל למה אין לך כובע?)

אישור על אי הגשת תלונה

[1] מקצת הפרטים שונו על מנת לשמור על פרטיות המעורבים.[2]

[2] בניגוד למה שעשוי להשתמע מקריאת הפוסט, לא היה שום דבר מצחיק או משעשע באותה סיטואציה.