השימוש בלשון זכר ונקבה נעשה מטעמי נוחות סטטיסטית בלבד. עם שאר הקומבינציות המגדריות/מיניות/מספריות הסליחה, נא להפנות את התלונות כלפי השפה המסורבלת מגדרית שאני כותבת בה.
לפעמים נדמה כאילו בכל פעם שמתפוצצת “פרשת מין” כלשהי בשיח הציבורי, לרוב כזו שמערבת פגיעה מינית במסגרת קשר קיים, חייבות להגיע איתה שתי שאלות בלתי נסבלות. האחת – “אבל למה היא לא אמרה לא?” (ובלשון מעודנת יותר “האם הוא שמע שהיא אמרה לא?” או “אבל באיזה שלב היא אמרה לא?”). השנייה – “טוב, אבל זה בכלל פלילי?”
נו, אבל זה בכלל פלילי?
התשובה היא שזה לא רלוונטי. מי שבוחרת לעסוק בפגיעה שנפגעה במישור החברתי-קהילתי (למשל בצורת ביוש פומבי ברשת), לא חייבת שהטענות שלה יעמדו בסטנדרטים של הדין הפלילי. לא מבחינת דיני הראיות, לא מבחינת רף הספק הסביר. היא לא צריכה להכפיף את עצמה לחובות שמוטלות על פרקליטה או תובעת משטרתית כי סנקציה, ככל שתבוא, תהיה סנקציה חברתית בלבד ולא מטעם המדינה. לא מאסר, לא פיצויים, לא רישום פלילי. זה פועל כמובן בשני הכיוונים – היא גם לא זוכה במצב כזה להגנה שנותן המשפט הפלילי לקורבן עבירה בהליך פורמלי, והיא עלולה לחשוף את עצמה לסנקציות משפטיות בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות וכיוצא בכך.[1]
ולמה עוד זה לא רלוונטי? כחלק מתהליך המשפטיזציה שעובר עלינו כחברה, נראה ששכחנו שעבירות פליליות לא קובעות מהי ההתנהלות החברתית הראויה והמוסרית. הן קובעות רק את רף ההתנהגות המינימלי. יש לנו, כקהילה, את הזכות לשאוף ולצפות ליותר מכך ואת הזכות להוקיע מי שפועל אחרת, גם אם מבחינה פלילית הוא “חף מפשע” (עם או בלי מרכאות) או כלל לא נכנס להגדרות היבשות שבחוק. רוצה לומר – גם כשהתנהגות פוגעת היא חוקית, ראוי שנפעל לצמצומה. ובכלל, בשיח הציבורי מותר וראוי וכדאי לדבר גם על האזורים האפורים, וגם אם בסופו של דבר אין שורה תחתונה חותכת.
חשוב להזכיר – לא חסרות סיבות טובות ורציניות בגללן א/נשים נמנעים מלפנות למשטרה גם כשהדין לצדם: ההליך הפלילי ארוך ומייגע; התוצאות שלו – אם וכאשר – מגיעות זמן רב אחרי האירוע; הפורמליות שהוא דורש לצורך הרשעה (ובצדק דורש) הרבה פעמים לא תואמת את מהלך החיים הרגיל שבו א/נשים לא מקליטים ומתעדים וממסמכים כל תקשורת עם אחר; המשטרה עוברת תהליכי הפרטה וייבוש ולא פעם לשוטר שמקבל את התלונה חסרים המשאבים והכלים הדרושים כדי להתמודד עם המתלונן/ת ברגישות הדרושה, עניין משמעותי במיוחד כשמדובר בעבירות מין.
לא רלוונטי (אילוסטרציה)
בסדר, אבל למה היא לא אמרה לא?
זה הבלוג שלי אז אני מרשה לי לצטט את עצמי: זה לא רלוונטי.
אז מה כן רלוונטי?
למה הוא לא בדק שהיא רוצה. זה מה שרלוונטי. האם שני הצדדים רוצים ומעוניינים. רוצים ומעוניינים לאורך כל הדרך. לא רלוונטי אם רצו מקודם, לא רלוונטי אם ירצו אחר כך. לא רלוונטי אם הם בעקרון רוצים אבל לא ככה או לא עכשיו. יחסי מין אמורים להיות אקט של רצון הדדי. זה נורא פשוט.
אבל אם כבר עולה השאלה הפלילית (שהיא, כזכור, בהחלט לא השאלה היחידה שצריכה להתעורר, אם בכלל) – אז כן. גם מבחינת הדין העונשי זו לא אחריותה של נפגעת להתנגד או לסרב, אלא אחריותו של המבצע לוודא שהיא מסכימה בהסכמה חופשית למעשיו. למעשה, עבירת המין היחידה שבה נדרשת הנפגעת להביע התנגדות, היא בסוגים מסוימים של הטרדה מינית: סעיף 3(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח-1998 קובע שהטרדה מינית היא [בין השאר] “הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות;” וגם “התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות” (הוא קובע גם מקרים בהם ההתנגדות לא רלוונטי. הנה – פה) מה לעומת זאת קובע חוק העונשין? סעיף 345 קובע כי אינוס הוא [בין השאר] “בעילת אשה שלא בהסכמתה החופשית” (או בהסכמה שהתקבלה במירמה); בהתאם לסעיף 347(ב) ו(ג), הדברים נכונים לגבי גברים ונשים כשמדובר במין אנאלי ואוראלי; סעיף 348(ג) דורש הסכמה לצורך עשיית מעשה “לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני” באדם אחר וסעיף 349 ממשיך עם אותו קו מחשבה כשמדובר במעשה פומבי.
במלים פשוטות – לא נדרש רצון אך גם לא נדרש סירוב. נדרשת הסכמה חופשית. חוק העונשין לא מחייב את הנפגע/ת להתנגד או לסרב. רוצה אדם לדעת שהוא לא עובר על החוק? אחריותו לוודא שמסכימים למעשיו. מעתה אמרו: אם היא לא רצתה זה לא בסדר שהמשכת, אם היא לא הסכימה – זה לא חוקי שהמשכת, ואם עצמת את עינייך ולא טרחת לברר – שא בתוצאות.
(בשולי הדברים, אם גמרת לקרוא את הטקסט הזה והגעת למסקנה “שצריך לחתום על חוזה לפני שנכנסים למיטה”, או שצריך לשאול “שאלות הבהרה בכל כמה דקות” נא לקרוא אותו שוב. ההיתממות הזו לא יפה לך ולא עושה טוב לעור הפנים.)
[1] כדאי לשים לב לכך שבזמן שקורבן המעשה נשאלת פעם אחר פעם מדוע היא בוחרת לנהל את עניינה בפומבי במקום לפנות למשטרה, מושא הדברים שטוען לחפותו ולפגיעה בשמו הטוב לא נשאל שאלה דומה.
Share your thoughts