האסטרטגיה המשולשת

אחת לאיזה זמן אני מגיעה אל בית המשפט העליון עם עתירה בשם מי שהוועדה ההומניטארית דחתה את בקשתו לקבל מעמד בישראל בשל נסיבות חייו המיוחדות. פעם אחרי פעם, נוקט בית המשפט העליון באותה שיטה ממש.

כיוון שכך, אני מתכבדת להציג את “האסטרטגיה המשולשת” למקרה שמי מקוראותיי תגיע יום אחד לשבת על הכס או לשמש כעוזרת משפטית של מי מבין היושבות על הכס ו/או למקרה שבין קוראי יושבת שופטת רלוונטית שלתומה תסבור שלגיטימי שהרכב יהפוך החלטה של הוועדה ההומניטארית, לאחר שזו התעלמה ממצוקה גדולה ובלתי נסבלת:
1. מתוך שלל הבעיות היוצרות את המצב ההומניטארי החריג, בודד את הבעיה הקשה והדחופה ביותר ונתב את הדיון אליה תוך התעלמות משאר הסוגיות (לרבות אך לא רק: טעמים הומניטאריים נלווים לטעם ההומניטארי העיקרי, פגמים מינהליים שנפלו בתהליך קבלת החלטה או בהחלטה עצמה, טיעונים חוקתיים ואומללות כללית).
2. הצע פתרון לבעיה הנבחרת.
3. לאחר שהפרקליטות מוכנה לתת פתרון חלקי צולע לבעיה האחת – לחץ על העותרים להסכים לכך. אין צורך להמנע מגערות בעורכת הדין המייצגת על הפגנת חוסר שביעות רצון מדחיקתה לפינה[1].

על לא דבר.

משולש אסטרטגי (אילוסטרציה)

[1] וכמו שנאמר לי בדיון אמיתי בהחלט בבית המשפט העליון: “גבירתי מנסה לאחוז במקל משתי קצותיו!” עניין שעליו לא נותר לי אלא לענות בצער שבכלל עתרנו בבקשה לקבל מקל אחר.