קריאת המשפטניות המתנגדות לגירוש מבקשי המקלט מאפריקה

אנו מבינות כי במשטר דמוקרטי, החוק אינו הנורמה העליונה. מעשים פסולים מאוד בהיסטוריה האנושית לבשו אצטלה חוקית. לא ניתן להניח את גב החברה האנושית על המשענת החוקית. יותר מדי פעמים הייתה זאת משענת קנה רצוץ.

כמשפטניות למדנו גם כי החוק אינו תוצר סופי ומוחלט; וכי כל חוק עטוף במנגנוני פיקוח ובקרה. מנגנונים שנועדו להבטיח את ערכי היסוד של החברה, ובאופן מיוחד את ההגנה על זכויות האדם – מפני החוק.

ישנם רגעים בחיי חברה, בהן קורסת המחוייבות לערכי היסוד וזכויות האדם נידחקות אל קרן זווית. הכוח השלטוני נע כמכבש ומנגנוני הפיקוח והבקרה מתאיינים. ברגעים כאלה מקבל חיים מנגנון הפיקוח האחרון, הוא קול התנגדות החברה האזרחית. השעה שבה מבין כל אדם כי בשמו מבוצע מעשה אשר לא ייעשה. השעה שבה המעשה השלטוני מכתים לעד את החברה כולה, וכל פרט ופרט בה.

עתה מתחולל מעשה שלטוני מסוג זה. עתה נפקדו מנגנוני הפיקוח והבקרה. עתה מחויב קול החברה האזרחית. קולו של האדם ההגון, קולה של אשת האמת. עתה נדרשת הקריאה – לא בשמנו!

החלטת הממשלה לגרש בכפייה עשרות אלפי אריתריאים וסודנים הנה החלטה הנועצת סכין חדה בלב ערכי היסוד של החברה. החלטה המכתימה את מי שתורתו מצווה על אהבת הגר; החלטה שמכתימה את מי שמחויבת לערכים האוניברסליים של קדושת חיי אדם; החלטה שמכתימה את כל מי שלאחר רצח עם ישראל באירופה התחייב – לעולם לא עוד!

אנו מבינות שהחלטת הממשלה לגרש בכפייה עשרות אלפי בני אדם, לא נועדה להגן על ביטחון יושבות ויושבי הארץ. עשרות אלפי מבקשי מקלט בוודאי לא סיכנו ולא מסכנים את קיום החברה. אנו מבינות כי מבין האפשרויות הלגיטימיות להגיב למציאות בה חיים בארץ תושבים זרים נטולי מעמד אזרחי – לא נמנית האפשרות של גירוש בכפייה. לא כאפשרות לגיטימית. אנו מבינות כי דרום תל אביב משמשת תירוץ להצדקת החלטת הגירוש בכפייה. אנחנו מבינות כי ממשלת ישראל לדורותיה הזניחה את תושבות דרום תל אביב, וכי הטיעון לפיו, כך לפתע פתאום, נועד הגירוש לשפר את החיים בדרום תל אביב, הנו חלק מאותו ניצול ציני של הכוח השלטוני ואין בו אמת כלל.