בית המשפט במילאנו הרשיע הבוקר (25.6.13) את ראש ממשלת איטליה לשעבר, סילביו ברלוסקוני, בתשלום בעבור יחסי מין עם קטינה וניצול לרעה של סמכויותיו. בעוד שבמספר כתבות התייחסו לעצם ההרשעה על ידי “בית המשפט”, ציינו אחרים (כך לדוגמא ענת דווידוב ב”סדר יום” ברשת ב’): שברלוסקוני הורשע “על ידי הרכב של שלוש שופטות” (ציטוט חצי-חופשי, קישור יציב לאייטם המשודר יתקבל בברכה).[1] ציון מינן של השופטות כלל את הרמיזה המובלעת, לפחות בחלק מהמקרים, שייתכן והדבר השפיע על התוצאה.
אם מקבלים את ההנחה שהרכב כל-נשי עשוי/עלול להשפיע על הכרעת הדין או גזר הדין, חייבים בהכרח לקבל את ההנחה שגם הרכב כל-גברי, הרכב נפוץ עד כדי שקיפות,  מושפע ממגדרו בבואו להכריע.[2]

אין הכוונה לכך שגברים תומכים באונס או מקלים ראש בעבירות מין.  גם לא בכך שבהכרח ברלוסקוני היה יוצא זכאי לו משפטו היה מתנהל בפני הרכב שונה מגדרית. אבל חייבים להכיר במציאות – ניהול הליך משפטי הוא מאבק על קביעת הנראטיב לא פחות מאשר על קביעת העובדות. ואימוץ נראטיב – במשפט אזרחי כמו במשפט פלילי כמו בחיים עצמם – מושפע במידה רבה מנסיון החיים של האדם. נסיון החיים של נשים וגברים, כמו נסיון החיים של ילידים ומהגרים, כמו נסיון החיים של עניים ועשירים, שונה זה מזה. ברור שלנשים שונות יש נסיון חיים שונה. ברור גם שלגברים שונים יש נסיון חיים שונה, ולא מן הנמנע שלשופט-גבר כזה או אחר יהיה נסיון חיים קרוב יותר לשופטת-אשה  זו או אחרת, מאשר לשופט-גבר אחר. בחינת הפרט לא שוללת את ההנחה לפיה לקבוצה מגדרית יש בתחומים מסוימים מן (ומין) המשותף, והעוורון לכך הוא לרוב נחלתם של בעלי הפריבילגיות, שנסיון החיים שלהם נתפס כ”נייטרלי“.

המין השקוף

הרכב רומאי מעורב מגדרית (אילוסטרציה)

גם במשפט הנשיא לשעבר קצב היו מי שמצאו לנכון לציין בדיווחיהם שבהרכב הדן יושבות שתי שופטות ושופט אחד. כך לדוגמא, אחת הידיעות המדווחות הסתיימה בתגובה הבאה:“במערכת המשפטית הדגישו כי מגדר השופטים לא יטה את תוצאות המשפט וכי בכל מקרה ההרכב ידון את קצב אך ורק על סמך הראיות שבתיק“. מיותר לציין כי התייחסות מסוג זה לא מופיעה כאשר מדובר בהרכבים כל-גבריים או בעלי רוב גברי,[3] ואני מעזה לנחש – סביר שלא תהיה כזו גם בנושאים שאינם מצטיירים כ”נשיים” במובהק, שעבירות מין הן הדוגמא הבולטת ביותר לכך[4].

ההגיון בנסיון לצייר את בית המשפט כגורם אובייקטיבי-מדעי אולי מובן, אבל בעייתי. התעלמות מכך שהדרך בה כל אחד מאיתנו רואה וחווה את העולם משפיעה על הדרך שבה כל אחד מאיתנו מבין ומפרש את העולם; התעלמות מכך שמאות שנים מוסד השפיטה נשלט על ידי גברים וההגדרות שלו נקבעו על ידי בעלי חווית חיים גברית – בעייתית לא פחות.

להרחבה, בעיקר מנקודת המבט הנזיקית: “חווית חיים נשית” וצפיות של נזק / דר’ יפעת ביטון.

גרסה מקוצרת ומעודכנת של המאמר פורסמה באתר “סלונה” בחודש דצמבר 2015

[1] וגם בנרג’, דה פוסט, גלובס ואחרים.

[2] הכוונה לא רק להכרעה בשאלת האישום עצמו, אלא לכל הכרעה והכרעה במהלך ניהול ההליך – אילו שאלות לאשר לשאול את העד/ה, כמה משקל ומהימנות להקנות לעדות או ראיה כזו או אחרת, ההכרעה מה “סביר” או ומה “צפוי” וכיוצא בכך.

[3] ואם מישהו/מישהי רוצה להרים את הכפפה ולחפש דוגמא הפוכה – אשמח לשמוע על התוצאות.

[3] שכן כעניין שבסטטיסטיקה לרוב מדובר בנאשמים-גברים וקורבנות-נשים.