בתחבולות תעשה לך משפט?

עו”ד יהונתן קלינגר כתב על הברזיות המופרטות בתל אביב, וציין בין השאר:

אומרים ב Woosh (בערך, לא בצורה מפורשת) מי שלא רוצה, שיתן פרטים כוזבים. כלומר, הם כזרוע הארוכה של המדינה שמחוייבת לספק לאזרח מים צוננים, מחליטים להגיד לאזרחים כי ההתנהגות הנורמטיבית היא לשקר על מנת לקבל שירות.

האמירה הזו נשמעה מוכרת, ואז נזכרתי – מבקשי המקלט מאריתראיה ומסודן (הצפונית) שנמצאים בישראל מתוקף ההגנה הקולקטיבית, מקבלים אשרות שהיה עליהן מצוין במפורש כי הן אינן אשרות עבודה. עם זאת, בהתאם להצהרות מפורשות של הממשלה, איסור זה לא נאכף. כך מצויידים אותם “משוחררים בתנאים” במכתב מעורך דין או ארגוני סיוע שמסביר למעסיקים המבולבלים, אנשים שומרי חוק, שמדובר באיסור העסקה שאיננו איסור העסקה.

פרקטיקה כזו בעייתית בשלושה מישורים שונים, כל אחד מהם משמעותי בפני עצמו. המישור הראשון, המובן מאליו, הוא זה שבו מבקש המקלט מתקשה למצוא עבודה ולכשהוא (או היא) מוצא אחת, הוא נזקק לחסדיו של המעסיק בכל הקשור לשמירה והגנה על זכויותיו כעובד. המישור השני קשור במעסיק עצמו. זה האחרון אמנם פועל בכפוף להצהרות הרשות בדבר אי-אכיפת איסור העבודה, אך לא יכול לדעת שאלו ישארו בתקופן גם מחר ומחרתיים ובחודש הבא. על אף ההצהרות החוזרות ונשנות, וחרף העובדה שאיסור ההעסקה נותר על הנייר בלבד, עדיין יש מי שחושש להעסיק אדם המחזיק באשרה עליה מצוין במפורש כי היא אוסרת לעבוד. ואין בכך פלא – הרי אין לצפות מאדם שאיננו בקיא בנפתולי הוראות משרד הפנים שיניח שלאדם המחזיק במסמך מהמדינה עליו כתוב “אסור לעבוד” דווקא מותר לעבוד.

מעבר לעניין הנקודתי ולהשפעתו על המעסיק ועל המועסק, האיסור-שאיננו-איסור שוחק את עקרון שלטון החוק במובנו הבסיסי ביותר. את עקרון היסוד לפיו הרשות אוסרת רק את שאסור ורק במינימום הנדרש ולתכלית ראויה. אי אפשר לפעול בנושא אחד בקריצת עין, דיבור בלשון כפולה והצהרות ריקות מתוכן, ולצפות שבנושאים אחרים הוראות המדינה יכובדו ויתפסו כעניין שיש לנהוג בו ברצינות. אם חוק לא משקף את הערכים הראויים בחברה, לא מועיל או לא ניתן לאכיפה – תתכבד הרשות הרלוונטית ותשנה אותו. האיסור הלכאורי, זה שהוא איסור בין שהוא איסור ובין שאיננו איסור, לא רק פותח פתח מסוכן לאכיפה בררנית, מעודד קומבינות וציות סלקטיבי לחוק, אלא שוחק את עקרון שלטון החוק ומסכן את הלגיטימציה של הרשויות. ובאותה נשימה – אם גוף מבקש לאסוף מידע הפוגע בפרטיות במסגרת הענקת שירות צבורי, הפתרון לכך צריך להיות איסור על הפרקטיקה או מציאת חלופה רשמית ומסודרת, ולא לשלוח את המשתמשת לשקר ולהגן על פרטיותה בשקרים.

עדכון: בבלוג לסה פסה כתבו דברים דומים בעקבות פסיקת בית המשפט העליון הפוסלת את הפרקטיקה הנהוגה על ידי עיריית תל אביב לאכוף בצורה מינורית (כלומר, על ידי קנסות בלבד) את איסור פתיחת בתי עסק בשבת.  ממליצה בחום לקרוא את מה שיש להם לומר.