המאגר הביומטרי והעתירה למחיקתו – שו"ת
שיחה עם ניר הירשמן מ"התנועה לזכויות דיגיטליות" על המאגר הביומטרי, העתירה למחיקתו ושאר ענייני פרטיות. זה ממש פה.
שיחה עם ניר הירשמן מ"התנועה לזכויות דיגיטליות" על המאגר הביומטרי, העתירה למחיקתו ושאר ענייני פרטיות. זה ממש פה.
שאלות ותשובות במגזין דה-מרקר על פרטיות
על הפגיעה בפרטיות של מי שמבקש/ת להסדיר את מעמדו בישראל של בן/בת משפחה.
בכנס הקיץ של אשנ"ב דיברתי על הסיבות בגללן אני אוהבת את האינטרנט ונרתעת מפייסבוק. בראשית הדברים יובהר – לאוריינות הרשת שלי שלום. אני לא טכנופובית ומזה שנים לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלי אינטרנט. אבל אין לי פייסבוק. ובמקומות מסוימים להגיד "אין לי פייסבוק" משמעו "אני חיה במערה". זה, כמובן, בהנחה שלא חושבים שמדובר בנסיון…
מוקדם יותר היום נשאלתי האם ניתן להעמיד לדין אנשים שמסיתים לרצח בפייסבוק. ובכן, תיאורטית כן. הסתה לרצח היא הסתה לאלימות וככזו היא עבירה פלילית.[1] רק שבדומה לעבירות אחרות שקשורות בפרסומים ומעלות שאלות של חופש הביטוי, גם כאן כתב אישום דורש אישור של היועץ המשפטי לממשלה. ממילא, כדי להרשיע בעבירת הסתה, המפרסם צריך להיות אדם שדבריו…
מאבקים חברתיים בשנים האחרונות מתאפיינים, בין השאר, בריבוי המפגינות שמתפקדות במקביל כיצרניות תוכן זעירות. אם בעבר הפגנה הורכבה ממפגינים ומפגינות מצד אחד, וממסקרות ומסקרים מהצד השני, היום הגבול טושטש בזכות התפוצה הרחבה של מצלמות וטלפונים חכמים וקלות ההפצה ברשת (וממנה לעתים אל אמצעי התקשורת המסורתיים)[1] המגמה של "מצלמה לכל מפגינה" משנה את המציאות לא רק…
בית המשפט במילאנו הרשיע הבוקר (25.6.13) את ראש ממשלת איטליה לשעבר, סילביו ברלוסקוני, בתשלום בעבור יחסי מין עם קטינה וניצול לרעה של סמכויותיו. בעוד שבמספר כתבות התייחסו לעצם ההרשעה על ידי "בית המשפט", ציינו אחרים (כך לדוגמא ענת דווידוב ב"סדר יום" ברשת ב'): שברלוסקוני הורשע "על ידי הרכב של שלוש שופטות" (ציטוט חצי-חופשי, קישור יציב…
בעקבות כתבה ב"אולפן שישי"[1]לפיה אלון חסן, יו"ר ועד נמל אשדוד "ניצל את מעמדו ואת תפקידו כדי לקדם את עסקיו הפרטיים ואת בני משפחתו בנמל אשדוד ובעיר עצמה", צייץ דן מרגלית: לא אלון חסן אשם, אנחנו שהסכמנו לשלטון של ״חופי הכרך״ בנמלים שנים כה רבות מאז הודח לסקוב נקי הכפיים מרשות הנמלים. בושה וכלימה לנו, ששתקנו….
המאמר נכתב לפני כשנתיים וחצי, על רקע הכרעת הדין בתפ"ח (ת"א) 1015/09 מדינת ישראל נ' משה קצב, ומתבסס על עבודה שכתבתי במסגרת הלימודים לתואר בתקשורת באוניברסיטה העברית. היום, על רקע הפרסומים בעניין עמנואל רוזן ושרון גל, פרסומים המצויים בשלבים שונים של חקירה ועוד לא התגבשו – ואולי גם לא יתגבשו – לכדי הליך משפטי, עניין…